🎧 להאזנה לשיעורים המקוריים בקול הלשון:
הקלטות חוזרות (שביעי של פסח): הקלטה נוספת א · הקלטה נוספת ב
מלמדים אותנו חז"ל דבר מפעים: "כָּל הַנַּעֲשֶׂה לוֹ נֵס וְאוֹמֵר שִׁירָה, בְּיָדוּעַ שֶׁמּוֹחֲלִים לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו". יום הכיפורים מוחל רק על עוונות של עשה ולא תעשה — אך מי שנעשה לו נס ואומר שירה, נמחלים לו כל עוונותיו! כיצד יכולה שירה להגיע למעלה גדולה מיום הכיפורים? פרק זה עוקב אחר הסוד.
בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ... אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמָה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנֶיךָ, לֹא עֲשִׂיתוֹ מָשִׁיחַ — חִזְקִיָּהוּ שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ כָּל הַנִּסִּים הַלָּלוּ וְלֹא אָמַר שִׁירָה לְפָנֶיךָ, תַּעֲשֶׂנּוּ מָשִׁיחַ?!
מסכת סנהדרין
לחזקיהו מלך יהודה נעשה נס עצום: מלאך ה' היכה במחנה סנחריב מאה שמונים וחמישה אלף חיילים בלילה אחד, וניצלה ירושלים. כל התנאים לביאת המשיח נשלמו — אך מידת הדין טענה: חזקיהו לא אמר שירה על הנס הגדול הזה! ונגנז העניין.
מדוע לא אמר חזקיהו שירה? מבאר מדרש שיר השירים רבה על הפסוק "זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה, מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ": ישעיהו הנביא ביקש מחזקיהו שיאמר שירה, וענה חזקיהו: "כבר מודעת זאת בכל הארץ" — הרי כבר עמד גלגל חמה באמצע הרקיע בימי יהושע, וראו את גבורות ה' עד סוף העולם, אין צורך שאני אוסיף. אך מסתבר שזו הייתה טעותו: עיקר מטרת השירה היא "מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ" — פרסום הנס. כמו הפסוק החוזר פעמיים במזמור המנורה: "יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹקִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם" — זו תכלית הבריאה, לתקן עולם במלכות שדי, שיֵדעו ויכירו הכול. חזקיהו, בהחלטתו שלא לומר שירה, חיסר בפרסום הנס — וזה שעלה לו במלכות המשיח.
🕯️ בדיוק בשבת שירה
מספר הרב המחבר על עצמו: בליל שבת, בסעודה, דיבר על מעלת השירה, ואביו שאל אותו: "אם השירה כה גדולה, היכן כתוב שמי שאומר שירה נמחלים לו כל עוונותיו — כמו שמצאנו שהמעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו?" לא ידע לענות. למחרת, בבוקר, אחרי סעודת שבת, בדיוק בשבת שירה, פתח באקראי ספר "בשמחה ובטוב לב" של הרב אדר מרגליות, בפרק על השירה — וקרא בו בדיוק את מאמר חז"ל המחפש: "כל שנעשה לו נס ואומר שירה, בידוע שמוחלים לו על כל עוונותיו ונעשה בריאה חדשה". התרגש עד דמעות מכך שהקדוש ברוך הוא זימן לו את התשובה בדיוק בשבת שירה.
מקור הדברים, כפי שגילה בהמשך, הוא בהפטרת פרשת בשלח עצמה — מדרש שוחר טוב שמביאו גם רש"י בספר שופטים: בפרק ד' כתוב "וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע", ובפרק ג' כתוב "וַיּוֹסִפוּ" — אך בפרק ו', אחרי שירת דבורה שבפרק ה', כתוב סתם "וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע" — בלי "ויוסיפו"! מבאר רש"י: "עד כאן נאמר ויוסיפו, שהיה נצבר חטא על חטא; אבל בשירה זו נמחה להם כל אשר עשו, ועכשיו מתחילים לחזור". השירה עצמה מחקה את כל החטאים שנצברו עד אז.
כותב רבי אליעזר פאפו, בעל "פלא יועץ", בספרו "חסד לאלפים": הזוהר הקדוש הפליג מאוד במעלת אמירת שירת הים — יש בה נחת רוח גדולה לקדוש ברוך הוא. לכן צריך לאומרה בשמחה רבה ובנעימה, ולצייר בדעתו כאילו הוא עצמו עומד ביבשה בתוך הים, המצרים טובעים מאחוריו, והוא ניצול — ושום טיפת מים לא נוגעת בו. כך גם כותב המשנה ברורה (סימן נא, ס"ק יז): צריך לצייר לעצמו כאילו הוא עובר בתוך הים ממש.
ומבאר החסד לאלפים כיצד מגיעים לשמחה כזו: ככל שהדבר שמצאנו יקר יותר, כך גם השמחה עליו גדולה יותר. הדבר היקר ביותר לאדם הוא חייו עצמם — "כֹּל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ". אך יש דבר יקר אף מהחיים: "יָפֶה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה". כשאדם מתבונן שלמרות שפלותו — עשוי מעפר האדמה — הוא אהוב וחשוב בעיני הקדוש ברוך הוא אין סוף וללא חקר, זו השגה יקרה יותר מכל חיי העולם הזה, ויכולה להביא לשמחה עצומה.
ובשירת הים, כשאדם מדמיין את עצמו בקריעת ים סוף — רואה כיצד ה' שידד את כל הטבע למענו, כמו שמונה המשנה במסכת אבות עשרה ניסים שנעשו על הים — הוא זוכה להשגה הזו של אהבת ה' אליו. וכפי שמסיים החסד לאלפים: כשאדם נותן לב לדברי השירה, ימצא בכל תיבה ותיבה מקום לשמוח, ובפרט "מִי כָמֹכָה" — שם ראוי לחשוב על גודל חשיבותו של עם ישראל בעיני בורא עולם. ואומר: כדי לעורר את השמחה בלב, כדאי לעשות התעוררות שמחה חיצונית — פנים צוחקות, רינה — שההתעוררות החיצונית מעוררת גם את הלב פנימה.
אמר רבי סימון על המדרש: "לֹא כָּל הָרוֹצֶה לוֹמַר שִׁירָה אוֹמֵר שִׁירָה, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס וְאוֹמֵר שִׁירָה, בְּיָדוּעַ שֶׁמּוֹחֲלִים לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו". צריך לדעת איך אומרים שירה שעל ידה זוכה האדם למחילה שכזו. כתוב בתרגום על "אָשִׁירָה לַה'": "נְשַׁבַּח וְנוֹדֶה" — זהו יסוד השירה. ומה פירוש "שבח והודיה"?
בשביל להודות לקדוש ברוך הוא צריך לשבח את הדברים שמקבלים. כולנו מקבלים חסדים כל הזמן, אך חסרה בהודיה משום שאיננו משבחים את הדברים שמקבלים — לא מעריכים את האוויר, את האוכל, את הגוף הפועל בלי כאב, את המשפחה, את השמש, את הגשם. יש היום מטרייה מיוחדת שמאפשרת "ליהנות מהגשם" — כאילו בלעדיה אין מהגשם מה ליהנות! זו ההשקפה הכללית: יש דברים ש"מפריעים" ולא רואים בהם חסד. יסוד השירה — "נשבח ונודה" — הוא להתבונן בכל דבר, לשבח אותו, ורק אז אפשר להגיע להודיה אמיתית.
מי שיכול לשאול את עצמו: אילו הקדוש ברוך הוא לא היה עושה לי נס — הייתי חי היום? אילו לא הוציא ה' את עם ישראל ממצרים — הייתי נשאר שם? ולזכור שהנס ההוא שייך גם לו, כאילו קרע ה' את הים גם עבורו היום — אז כל אחד יכול להגיע להגיד שירה בשמחה כזאת. כל אדם, בכל יום, הוא "בעל נס" — רק צריך להתבונן בכך, ואז אפשר להגיד שירה מתוך שמחה שממחה את כל העוונות, ולהיעשות בריאה חדשה.